החלטה בתיק ע"פ 11330/03

השופט ס' ג'ובראן:

            המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם שניים אחרים, על פי הודאתו, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ופציעה בנסיבות מחמירות - עבירות לפי סעיפים 449(א)(1) ו- 334 + 335(א) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, עתרה המשיבה לעונש מירבי של שנת מאסר בפועל ואילו סנגורו של המערער ביקש כי ייגזרו עליו שישה חודשי מאסר, אשר ירוצו בעבודות שירות, ועונש מאסר מותנה; בית-המשפט המחוזי קיבל את הסדר הטיעון והטיל על המערער עונש של שבע-עשרה חודשי מאסר, כאשר מתוכם שמונה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי מתקופת המאסר בפועל תנוכה תקופת שהייתו במעצר.

            הרקע לעבירה שבביצועה הורשע המערער הוא ויכוח שהתעורר בין המתלונן, מאבטח במועדון בחיפה, לבין אדם נוסף בשם בסאם, בן משפחתו של המערער אשר נאשם והורשע עימו באותן העבירות, על רקע סירובו של האחרון לשלם עבור משקה שהזמין באותו מועדון. לאחר שעזב בסאם את המקום קשר קשר עם המערער ועם אנשים נוספים, לפגוע במתלונן ולחבול בו. אלה באו למקום כשבידיהם חפצים שונים כגון סכינים ואקדח סיליקון עשוי ברזל ותקפוהו בכל חלקי גופו. המתלונן ברח מפניהם, אך הם רדפו אחריו והכוהו בראשו ובחלקים אחרים בגופו וזאת באמצעות החפצים שהיו בידיהם.

            כתוצאה מן המעשים הנ"ל המתלונן נלקח לבית חולים שם אובחן אצלו שבר בארובת עין שמאל עם לחץ תוך עיני מוגבר, דימום תוך עיני ובצקת ברשתית והוא אושפז לצורך קבלת טיפול למשך ארבעה ימים.

            המערער טוען כי העונש שהוטל עליו אינו מידתי וכי חלקו בפרשה קטן יחסית. המערער משווה את עונשו לעונשיהם של שני הנאשמים הנוספים עימו וטוען כי למרות שמעשיו היו חמורים פחות ולמרות שבעברו הפלילי פחות הרשעות, הרי העונשים שנגזרו היו די דומים, משמע, לא אבחנו בינו לבין הנאשמים האחרים, ולא הקלו עימו עקב כך.

            בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו.

            שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. העונש שנגזר על המערער אינו עונש מופרז בנסיבות העניין.

            ראשית, יצוין כי בית-המשפט גזר עונש שהיה בגדר העונש המוסכם בהסדר הטיעון, ואף לא בחר ברף העליון של הענישה שהוצע לו על פי ההסדר.

            שנית, וזה העיקר, המעשה אשר המערער הורשע בביצועו הינו מעשה ברוטאלי ואלים. הויכוח המילולי, אשר המערער כלל לא היה צד לו, הפך לתקיפה פיזית קשה, אשר המערער לקח בה חלק פעיל. מכלול הנסיבות מצביע על כך שהמעשים כנגד המתלונן בוצעו בצוותא על ידי המערער והנאשמים הנוספים עימו בכתב האישום. למרות שלטענתו חלקו בפרשה קטן יחסית, הרי מדובר במסכת אירועים אחת, ואין מקום לאבחן המערער משאר הנאשמים יותר משכבר נעשה.

            המעשה חמור ורק בנס לא היו לו תוצאות קשות יותר. על מעשים כאלה, שזה מכבר חדלו להיות תופעות חריגות בחברתנו, יש לגזור עונשים שיש בהם גם משום הרתעת הרבים. בנסיבות המתוארות, העונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל ביחס לחומרת מעשיו וביחס לצורך לבטא את הסלידה ממעשים אלה והוקעתם; כמו גם את מדיניות הענישה הראויה במקרים הקשים ההולכים ומתרבים, של עבירות אלימות קשה. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט חשין באחת הפרשות:

"בית-המשפט חייב להרים את תרומתו לביעור נגע האלימות, וזאת יכול הוא לעשות על ידי גזירת עונשים התואמים את מעשי העבירה בהם מדובר" (ראו ע"פ 987/97 סיבוץ דימיטרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

            סוף דבר, העונש שנגזר על המערער אינו חמור ואינו מצדיק את התערבותנו.

            אשר-על-כן אנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב ביום 13.4.03, לא יאוחר מהשעה 10:00, בבית-המשפט המחוזי בחיפה לשם התחלת ריצוי עונשו.

                                                                                                           ש ו פ ט

השופטת ד' ביניש:

אני מסכימה.

                                                                                                            ש ו פ ט ת

השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.